גני סיפור

האמנית ישראלה הרגיל הקימה מיצב פיסולי ענק בהשראת הסיפור "הכינה נחמה", יצירתו של הסופר מאיר שלו, שאייר יוסי אבולעפיה. המיצב כולל שני ראשי ענק, הראש הקירח והראש השעיר, אשר מאכלסים בתוכם כינים שונות, ביניהן הכינה נחמה. בין הראשים ישנו מקבץ של "כינים קפיץ" – שעשוע לילדים. פסל זה ממוקם ברחוב מוטה גור.
 
הסופר והפובליציסט הישראלי מאיר שלו הוא יליד מושב העובדים נהלל שבעמק יזרעאל, 1948, בנו של המשורר והסופר הירושלמי יצחק שלו. במהלך שירותו הצבאי בסיירת "גולני" נפצע מכדור (נובמבר 1967). ל

מאיר שלו למד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והחל את דרכו המקצועית כמנחה תכניות טלוויזיה ורדיו, בהן "ערב שבת" בערוץ הראשון. במשך שנים רבות הוא כותב טור ביקורתי ב"מוסף לשבת" של העיתון "ידיעות אחרונות". 

הרומן הראשון פרי עטו, "רומן רוסי", יצא לאור בשנת 1988. ברומן מגולל שלו את סיפור אנשי העלייה השנייה בעמק יזרעאל מנקודת מבטו של אחד מנכדי המייסדים. שלו כתב גם ספרי עיון. הבולט שבהם "תנ"ך עכשיו" – לקט פירושים על התנ"ך בראייה שונה מהפירושים המסורתיים (1985). כמו כן כותב מאיר שלו ספרי ילדים. את הספר "הכינה נחמה" כתב בשנת 1990.    
 
"בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנֶּחָמָה הָלְכָה עִם אוּרִי לַגַּן,
הִיא קָפְצָה אֶל מִיכָאֵל וּמִמֶּנּוּ אֶל דָּן
וּמִדָּן אֶל הַיּוֹעֶצֶת וּמִמֶּנָּה אֶל לִירָן
וּמִלִּירָן אֶל מִיכַל וּמִמִּיכַל אֶל עִדּוֹ
וּמֵעִדּוֹ אֶל יוֹאָב וּמִיּוֹאָב אֶל אִמּוֹ
וּמֵאִמָּא שֶׁל יוֹאָב לְאַבָּא שֶׁל נִמְרוֹד
וּמִשָּׁם לְסַבְתָּא בַּתְיָה וְאֶל רָפִי הַדּוֹד.
מֵרֹאשׁ לְרֹאשׁ לֹא הִפְסִיקָה לִנְדֹּד,
כִּי הִיא הָיְתָה כִּנָּה סַקְרָנִית מְאוֹד."
 
הסיפור על הכינה נחמה של מאיר שלו הוא ללא ספק סיפור ילדים נהדר, אבל לא ממש מדעי. כינת הראש מעדיפה באופן בולט את שערות ראשיהם של ילדים בגילאי 4–13, וכמעט אינה מבקרת בראשיהם של מבוגרים. כינת הראש מתקיימת מהדם שהיא מוצצת מהעור; אם נרחיקה היא תמות.

מדהים לגלות כי בחפירות ארכיאולוגיות בנחל חימר, שנשפך אל דרום ים המלח, נמצאו כינים על שלד אדם בן כ־9,000 שנה. כבר בעת העתיקה הכירו הקדמונים את קסמו של המסרק בעל השיניים הצפופות לשם הרחקת כינים. 
 
הטבע התאים את הכינה לסביבתה: גופה פחוס ושטוח, כנפיה נעלמו, גם חוש ראייתה אינו מפותח. היא עוברת מראש לראש במגע ישיר. הגירוד בראש, סימן ההיכר להימצאות כינה, נגרם בשל חומר שמפרישה הכינה כדי למנוע את קרישת הדם – מזונה. למרות אהדתנו ל"כינה נחמה", כינים יש לקטול ומהר! את זאת עושים בעזרת תכשירי הדברה ובעזרת מסרקים צפופים הפוגעים גם בביצי הכינים. 
 
האמנית ישראלה הרגיל תכננה מיצב ובו ראש קירח גדול מידות וחלק למשעי ולידו קרקפת עטורת שערות בגודל של 2X3 מטרים ובה אוחזות עשר כינים אבודות. הרעיון היה ללא ספק מבריק, אך לשם הפקתו נעשתה פנייה לחברת החשמל לישראל, שהסכימה להעביר לידי עיריית חולון כ־200 מטרים כבל אלומיניום בעובי של 25 מ"מ, שממנו יוצרו "השערות" המעטרות את ראש הגבעה בגן הסיפור "הכינה נחמה". לא פשוט היה גם ליצור את קונסטרוקציית האבן עליה נשענים העמודים, שעליהם שזרה האמנית את "שערות האלומיניום העבות" (מתיל של ברזל). עשר "הכינים" נוצרו מברזל, נצבעו בצבעים עזים ועמידים וחוברו בעזרת מחברים מיוחדים ל"שערות". 
בעוד שעל הראש הקירח לא ניתן לילדים לטפס, לבקר בין השערות הם מוזמנים ועוד איך! 
מיצב זה אהוב במיוחד על הילדים.